אין כמו שיטוטים בקיוטו בלילה.
יש משהו כל-כך מסתורי בעיר הזאת שאי אפשר להסביר.
אני אוהבת בעיקר את שכונת גיון, בה יש קונטרסט עצום בין הבתים העתיקים, הגייקו (גיישה מתלמדת בקיוטו) והברים הקטנים לעומת השלטים הזוהרים, הבניינים והמכוניות שנוסעות על צומת רחוב גיון והיגשיאוג'י.
ערב אחד לקחנו לשיטוטים שלנו את המצלמה – והרי התוצאות לפניכם:
גייקו בדרך לעבודה במקום שרק הן יודעות איפה הוא.
העונה הגשומה הקדימה השנה וכבר במאי יש שלוליות מכובדות בצידי הדרך.
מקדש יאסקה העתיק מואר כנגד הלילה.
בכל פינה יש איזה מסדרון שמוביל לאיזקאיה (פאב יפני) או מקדשון קטנטן.
נוף קלאסי של קיוטו בלילה.
מסעדת האוקונומיאקי פתוחה גם בימים בהם אין תיירים.
לא צריך לחפש יותר מידי כדי למצוא פינות קסומות.
ולחשוב שבתקופות מתויירות הרחוב הזה הומה אדם.
השף בלבן משרת לקוח מקומי.
אז נכון שבמקור אומרים את זה על יפו, אבל גם אין כמו קיוטו בלילות, אין.
מה אתם אומרים?
הצלחתי לעשות לכם חשק לבקר?
כתבו לי בתגובות!
No Comments